אדום, לבן או רוזה: מה ההבדל באמת, ומה מתאים לכם

הרבה אנשים חושבים שיין אדום עשוי מענבים אדומים ויין לבן מענבים לבנים. זה נכון רק בחלקו. מה שקובע את הצבע הוא הקליפה, וכמה זמן היא נשארת במגע עם המיץ.

יין אדום: הקליפה נשארת

ביין אדום המיץ תוסס יחד עם הקליפות במשך ימים או שבועות. הקליפה נותנת את הצבע, את הטאנינים ואת רוב המורכבות. לכן יינות אדומים מרגישים "מלאים" יותר בפה, ומתאימים לארוחות בשריות ולערבי חורף.

זנים שכדאי להכיר: קברנה סוביניון (עוצמתי, פירות שחורים), מרלו (רך ועגול), שיראז (מתובל, פלפלי) ופינו נואר (קליל ואלגנטי).

יין לבן: המיץ לבד

ביין לבן מפרידים את הקליפות מיד אחרי הסחיטה, ולכן היין שקוף, בהיר ורענן. במקום טאנינים מקבלים חומציות, שמרגישה כמו פריכות של תפוח ירוק. חלק מהיינות הלבנים מיושנים בחביות עץ, ואז מקבלים גם רכות וניחוחות של וניל וחמאה.

זנים שכדאי להכיר: סוביניון בלאן (עשבוני, הדרים), שרדונה (עשיר, לפעמים חמאתי), ריזלינג (פרחוני, לעיתים מעט מתוק) וגוורצטרמינר (ליצ'י, ורדים).

רוזה: כמה שעות בלבד

רוזה נוצר מענבים אדומים, אבל הקליפות נשארות במיץ רק כמה שעות. התוצאה היא צבע ורוד עדין, פירותיות של תותים ואשכוליות, וכמעט בלי טאנינים. זה היין של הקיץ, של המרפסת ושל ארוחת צהריים ארוכה.

אם עוד לא מצאתם "את היין שלכם", כנראה שפשוט עוד לא טעמתם מספיק סוגים. זה תירוץ מצוין להמשיך.

טמפרטורת הגשה

• אדום: 16 עד 18 מעלות. לא בטמפרטורת החדר הישראלית. רבע שעה במקרר לפני הפתיחה עושה פלאים.
• לבן: 8 עד 11 מעלות. קר, אבל לא קפוא, אחרת הטעם נעלם.
• רוזה: 8 עד 10 מעלות, וכדאי בקערת קרח על השולחן.